וואו זה היה חתיכת טיול , חתיכת מסע , חתיכת אתר לראות את כל הקסם הזה של הטבע.

אז אתחיל מהתחלה כמובן לא?! , הגענו בסוף חודש דצמבר לברזיל, לעיר שנקראת פורטו אלגרה שנמצאת קרוב (במונחים ברזילאים) למספר מדינות, אורוגוואי, ארגנטינה ופרגוואי.

הגענו ישר לחופשת הקיץ ולחופשת השנה החדשה – new year , בגלל מגבלות הקורונה לא ממש נחגג בממדים שהברזילאים רגילים, אך היו לגמרי זיקוקים וכל בתי הקפה, המסעדות, המלונאות, החופים עבדו בקצב מסחרר.

כמו בכל שנה בחודשי פברואר/מרץ מתקיים בברזיל ה"קרנבל" הגדול אשר אליו מגיעים תיירים מכל רחבי העולם בעיקר לערים כמו : ריו דה ז'ניירו, סלבדור ופלוריפה , במימדים של מספר מיליוני אנשים כל שנה.

השנה בגלל הווירוס הקטן , אבל עם השפעות גדולות, לא נחגג הקרנבל בתהלוכות המסורתיות, אך החופש נשאר.

אז החלטנו לנצל את זה שאין קרנבל ולנסוע ליעד לא פחות תיירותי והוא מפלי האיגואסו.

ההחלטה שהתקבלה בפה מלא במשפחתנו הוא לנסוע ברכב ולא לטוס , כדי להנות מזמן איכותי כולנו ביחד ולראות איך מרגיש ואיך זה לבלות ברכב נסיעה שאורכת כ 15 שעות.

אני אנסה אסביר איך אנחנו עשינו את זה ואולי זה יתן גם רעיון למשפחה שלכם איך לצלוח נסיעה של כל הרבה שעות ואולי יתן לכם טיפים למי שמתכנן להגיע לאזור.

יום שישי , אספנו את איליה מהעבודה בשעה 17:00 , על מנת לא לפספס את היום וכן להתחיל את הנסיעה כמה שיותר מוקדם, ולהנות מעוד זמן באיגואסו, נסענו כחמש שעות לעיירה שנקראת caranzinho , הזמנו שם מבעוד מועד חדר ללילה במלון שעלותו היתה באמת מזערית עבור חדר אחד פשוט מאד, עם מקלחת ושירותים פרטיים , אבל בעיירה הזו , אין מבחר גדול מדי של אפשרויות, אז זה היה מספיק טוב, בשביל להעביר את הלילה ולאכול א. בוקר פשוטה.

קמנו בבוקר , התארגנו , אכלנו מארוחת הבוקר המקומית, שכמובן כוללת פירות , לחם , גבינות ונקניק (לשומרי הכשרות בינינו פחות מתאימה האופציה הזו ) והתחלנו את הנסיעה, כל הדרך עד לאיגואסו, עשינו מספר עצירות בדרך , כל עצירה לפחות חצי שעה, להתרעננות, לאכול ארוחת צהריים, שזה משהו שלא ניתן כל כך לתכנן במדויק, לכן כשהרגשנו שאנחנו מתחילים להיות רעבים , היינו נכנסים לוויז ומחפשים מקומות שיהיו פחות או יותר על הדרך ולא יבזבזו לנו זמן נסיעה יקר נוסף. חשוב להגיד שארוחות הצהרים בברזיל , במסעדות על כבישים (ולא במקומות מסחריים – כמו קניון), נפתחים בערך בשעה 11:00 ונסגרים בערך בשעה 15:00, לרוב מדובר גם על מסעדות בסגנון בופה חופשי ומשלמים על משקל של צלחת או בסגנון אכול כפי יכולתך במחיר שנקבע.

לגבי הילדים, הורדנו להם לטבלט ולטלפון סרטים דרך נטפליקס (יש המון מקומות שאין קליטה, אז בהחלט כדאי להוריד למכשירים), הכנו מבעוד מועד משחקים לרכב, בובות ושלל דברים, כדי שהילדים יהיו עסוקים, בכל זאת, צריך להעביר יום שלם באוטו, סמיכות קטנות וכריות הן תמיד מצרך חשוב לנסיעות ארוכות. אנחנו ההורים הסתפקנו בלשמוע ספוטיפיי או רדיו מקומי , במידה והייתה קליטה.

בדרך עוברים דרך המון כבישי אגרה, כדאי להצטייד בכזף קטן , עם כמה שיותר מטבעות.

בשעה טובה ומוצלחת , בשעות הערב המאוחרות הגענו למלון, במחוז פראנה, בעיר פוז דה איגואסו – Foz do igacu  מדובר בעיר השישית בגודלה במחוז פרנה, והמתויירת ביותר , היינו מאד תשושים מהנסיעה הארוכה, בכל זאת לא כל יום יוצא לנו לנסוע כ10 שעות.

החדר היה מקסים, שני חדרים עם דלת מקשרת, בכל חדר מיטה זוגית – קינג סייז, שתי מקלחות ושני שירותים, שני ארונות, שני מקררים ומרפסת אחת קטנה וחמודה רק להורים, שמשקיפה לבריכה המקסימה של המלון.

העיר עצמה אינה אטרקטיבית במיוחד , השוס העיקרי הוא כמובן המפלים, שאספר לכם על החוויה שלנו כאן בהמשך, אך יש עוד מספר אטרקציות שכדאי לראות ולבקר בהן, כמו פארק הציפורים המקסים ששווה בהחלט ביקור וסכר איטייפו , שנחשב לאחד המפעלים ההנדסיים השאפתניים ביותר שבוצעו באמריקה הדרומית מאז ומעולם. הסכר מספק כ20% מתצרוכת החשמל של ברזיל ומועסקים בו אלפי אנשים.

האנשים בעיר עוסקים בעיקר בתיירות שכן תיירים מגיעים לעיר מכל רחבי העולם, אך מרביתם ברזילאים, ארגנטינאים ואמריקאים.

תקופת הקורונה פגעה מעט בתיירות שבאזור ונשמעת בעיקר השפה הפורטוגזית, ז"א בעיקר תיירות פנים שגברה בתקופה זו, בגלל שברזילאים לא יכלו לנסוע לארצות אחרות, בגלל הגבלות הקורונה בעולם.

אז קמנו בבוקר , אכלנו ארוחת בוקר והמשכנו למפלים, לא לפני שקנינו כרטיסים בלובי של המלון, ממליצה בחום , לרוב אני לא נוטה לקנות בלובי של מלונות, כי זה תמיד נראה לי יקר יותר ומעדיפה להזמין אונליין או באתר עצמו, אך במקרה הזה זה לגמרי הפוך, כי המחיר הוא נמוך יותר, מזמינים מראש את השעה שבה רוצים לשוט בסירה במפלים, למעוניינים כמובן, ואני ממליצה לא לפסוח על ההרפתקה , זו חוויה של פעם בחיים, תאמינו לי!

הגענו לחניון של המקום, שהיה מפוצץ באנשים, תור ארוך, שהתקדם לאיטו, וזה היה יום יחסית מלא בגלל חופשת הקרנבל, לא רוצה לחשוב בכלל מה קורה שם, כשמגיעים תיירים מחוץ לברזיל , נראה לי טירוף!!!!

עשינו מסלול בתוך היער , שהמדריך הסביר בפורטוגזית ובאנגלית בסיסית ביותר על הטבע ועל האזור , לאחר מכן המשכנו לסירות, רוכשים תמורת 10 ריאל תא שבו ניתן לאחסן את כל פרטי היוקרה שלכם, כולל תיקים, נעליים וכל ציוד מיותר, אני ממליצה להגיע לסירה , עם בגד ים ועם כיסוי ניילון על כולך וללא טלפון או מצלמה, במידה ואתם מאלה שפשוט חייבים לצלם , אז שיהיה לכם נרתיק ממש טוב ומגן מהמים, כי אתם הולכים לקבל חתיכת מקלחת מתחת למפלים, בכל זאת ספיקת המים שם מטורפת!!!!!

מיכל היתה בשוק , מכמות המים שנפלו עליה ולא רצתה שהשיט ייגמר ,עמית לעומתה בקושי נשם , וממש הייתי צריכה להסביר לו איך להסדיר את נשימתו במלוא מובן המילה.

השייט בסירות וההגעה מתחת למפלים, זו חוויה עצומה, אי אפשר להעביר במילים את עוצמת הגודל של המקום ואת היופי של הטבע הנהדר הזה וזה רק הצד הברזילאי.

לצד הארגנטינאי של המפלים לא הגענו, מכיוון שארגנטינה הייתה סגורה באותה עת לכניסת תיירים אליה. לאחר שעשינו מקלחת במפלים, החלפנו בגדים ועם כל ה"שוק" הזה המשכנו בטיול, בתוך הפארק ונהנינו ממראות המפלים, הגודל העצום.

יש מקומות נוספים שניתן להגיע למפל ולהצטלם קצת יותר קרוב, מומלץ!

אחרי שהקפנו את הפארק, היינו עייפים ותשושים וכל מה שרצינו הוא מעט מזון, בעיקר מהיר לתוך הורידים שלנו, המסעדה שבאתר כבר נסגרה ונשארה מזללה כדוגמת מקדונלדס, שגם הוא התחיל לקפל את עצמו, אז קצת צ'יפס ונאגטסים, בהחלט יכולים לסגור את הפינה של הרעב לכולנו, ואין ילדים מאושרים מלקבל את הג'אנק הזה 🙂

הגענו באותו ערב למלון, עייפים מאד , אך מרוצים מאד מכל היופי הזה שראינו היום, ומחר כמובן מצפה לנו יום מלהיב , אבל כנראה קצת פחות.

ביום השני שלנו בעיר איגואסו, החלטנו שאנחנו נלך לפארק הציפורים הנודע שנקרא "parque das aves", פארק יפהייפה, מלא בציפורים , זוחלים ומיני פרפרים רבים, המפורסם אני חושבת בין כולם הוא ה"טוקאן" ומיני תוכים שונים, צבעוניים, צבעוניות כזו שנראה כאילו צבעו אותם והם לא באמת כאלה בטבע, אך הטבע גדול מכולנו!!!!

לאחר הסיור בפארק החלטנו ללכת למוזיאון שעווה קטן, לא לא מדובר במוזיאון השעווה הנודע – "מדאם טיוסו", הוא קטן הרבה יותר, אך ממש חמוד ונראה לי שזהו מחר כבר צריך לעשות את המסע הביתה, ממחוז פרנה למחוז ריו גרנדה דו סול, את כל ה900 ק"מ , למקום הזה שנקרא הבית שלנו לשנים הקרובות.

כמובן שאת כל המרחק הזה לא עשינו ביום אחד , התחלנו את הנסיעה שלנו בבוקר ככה שבלילה של אותו יום נגיע לאותה עיירה ולאותו מקום ששהינו בו בדרך הלוך, כמובן שאת הנהיגה איליה ואני חלקנו, לפי מקטעים של 3 שעות פחות או יותר כל אחד, זו נסיעה מאד קשוחה עבור אדם אחד שנוהג, גם כי הכבישים לא ממש מהירים ויש מהמורות ויש באמפרים בכל חור , למרות שנוסעים על כבישים ראשיים, וגם מתעייפים להיות מאחורי ההגה כל כך הרבה שעות, קיצר אם יש עם מי לחלוק את הנהיגה , כדאי!

הכבישים בברזיל לרוב, הם כבישים שניתן לנסוע בהם מהירות נמוכה יחסית, התשתית היא לא משהו בכלל, וקיימים אזורים שבהם נדרש לשלם עבור כבישי אגרה, המחירים לא גבוהים, את המחיר הגבוה ביותר שילמנו כשנכנסו למחוז פרנה וואלה שם גם הכבישים היו הטובים ביותר וניתן היה לנסוע במהירות גבוה יותר.

ככה נגמר לנו ה"קרנבל", מסע של 6 ימים במתוכן 4 כמעט בילינו בתוך הרכב ועוד יומיים נהננו מהמפלים , מפארק הציפורים , ממוזיאון השעווה וקצת מהברכה של המלון.

למען האמת שזה מספיק,ולנו זו היתה חוויה ראשונה של לנסוע כל כך רחוק , כמעט ללא השפה הפורטוגזית,נראה לי שהסתדרנו לא רע בכלל !!!

מי שמגיע לאזור ( ברזיל הכוונה ) והוא לחוץ בזמן, הייתי ממליצה על טיסה , ולא משנה מאיזה מקום בברזיל.

אם תרצו המלצות פרטניות, יותר מאשמח אם תרצו איתי קשר בtanya.kr26@gmail.com או בעמוד האינסטגרם שלי @tanyakruglyak_.